חינוך יצירתי - נעמה מאירי מקוב

לפני שש שנים הסתובבתי באחד המקומות הקסומים והאהובים עלי - מדרחוב ירושלים. באחת החנויות הבחנתי בספר המונח על כוננית. תחילה חשבתי שהספר עומד שם כאביזר דקורטיבי אך, כשהתקרבתי ופתחתי אותו, הבנתי שמדובר בספר מהז'אנר של ה Picture Book   - ספר ללא מילים, המסופר על ידי איורים בלבד. מדובר בספר קוריאני הנקרא - המטריה הצהובה ואייר אותו אמן בשם ריו צ'ה סו . כאשר סיימתי להתבונן באיורים שבו ולספר לעצמי את הסיפור, ראיתי שבעמוד האחרון של הספר מצורף דיסק עם קטעי מוסיקה שמלווים את האיורים המדהימים.  כמובן שמיד רכשתי את הספר וחיכיתי לרגע שאגיע הביתה ואקרא אותו שוב אך הפעם בליווי המוסיקה.  זה באמת הדבר הראשון שעשיתי כשנכנסתי הביתה ולא התאכזבתי - השילוב של האיורים עם המנגינה נותנת לספר הזה משמעות חדשה. ידעתי מיד שתלמידיי יהנו ממנו! ומאז בכל שנה אני מספרת את הסיפור הזה. השנה, העברתי את הפעילות בכיתתי, בעיצומו של החורף כשגשם זלעפות ירד בחוץ. לאחר שהצגתי לילדים את האיורים בליווי המנגינות הילדים שיתפו אותנו במחשבותיהם לאורך התפתחות העלילה - מה חשבו תחילה, מה אחר כך,

ידיעת עובדות יסוד היא אחת המטרות החשובות בהוראת המתמטיקה בכיתות היסוד ובפרט בכיתות א' -ב'. חלק מן הסיבות לכך הן שידיעתן מביאה תועלת בעשיית אומדן וחישובים בראש וידיעתן גם מאפשרת שימוש באסטרטגיות יעילות יותר עבור עובדות קשות יותר בהמשך. אנו רוצים שילדים ישתמשו בעובדות שהם כבר יודעים, כדי לגזור מהן את העובדות שהם אינם יודעים כדי ליעל את החישוב. לדוגמה: ילד שידע בעל פה ש  10=3+7  ידע ש  11=4+7 בקלות ולא יצטרך לחשב את התרגיל מההתחלה. אין ספק שילדים שיודעים את העובדות מצליחים יותר במתמטיקה של בית הספר. חלק מן עובדות היסוד הן: חיבור וחיסור של 1 ו-0, ידיעת התאומים כמו 2+2, 3+3, 4+4 וכו'... וידיעת מרכיבי העשר כמו: 1+9 ,2+8 ,3+7 וכו'... קולגה מהעבודה קוראת להם: "החברים של עשר" ובהחלט אימצתי את השם! ידיעת "החברים של עשר" תומכת באסטרטגיות מורכבות ולכן, יש לתת תשומת לב בשלב מוקדם של לימוד המתמטיקה למרכיבי העשר. זו אחת הסיבות שאני משלבת לאורך השנה פעילויות, משחקים ודפי עבודה רבים לתירגול נושא זה. הנה מספר רעיונות: "הדינוזאורים של עשר" הו

רעיון לתמונת מחזור קצת אחרת, פחות קונבנציונלית... יותר משעשעת :) בהצלחה בהכנות לסוף השנה! **מוסיפה שבע שנים אחרי... 17.6.22** היום כשאני מסתכלת על הצילום אני מתרגשת אבל גם מרגישה צביטה בלב. מרגש אותי להיזכר בתלמידים האהובים שלי שלימדתי ולתהות מה קורה איתם היום והאם הם עדיין רוצים להיות מה שכתבו בסוף כיתה ב'... ומעט צובט לי בלב, הניסוח של השלט אותו אני מחזיקה, זה שפונה רק לבנים ומבטל את הבנות... היום הייתי כותבת: "כשאגדל ארצה להיות..." כדי שגם הבנות ירגישו שהפנייה אליהן.  אז אם בחרתם/ן לערוך צילום כזה עם התלמידים שלכם/ן ... תוכלו לעשות את התיקון עבורי?! :)