דיאלוג מורה - תלמיד
פעם בשבוע אני מזמינה אלי שישה ילדים מהכיתה לשיחה קצת אחרת. אנחנו בדר"כ יושבים בחצר בית הספר, על יד הפרחים, באוויר הפתוח ומדברים. שעה שלמה שאני מפנה ואנחנו יכולים לדבר רק עליהם: החוויות שלהם, ההצלחות שלהם, מערכות היחסים שלהם, הקשיים. .. אנחנו מתחילים תמיד בסבב "נקודת אור" שהיתה לי השבוע: כל אחד מספר על משהו אחד השבוע שגרם לו להרגשה טובה. זה יכול להיות מעשה שעשה או שעשו בשבילו, ארוע שהשתתף בו או מילה טובה שנאמרה לו. לאחר סבב "נקודת האור" אני שולפת כלי שעוזר לי ולהם בשיח. כל פעם זהו כלי אחר. למפגש הראשון הבאתי ארגז מלא חפצים ישנים ולא שימושיים שאספתי: צעצועים שבורים, כלי מטבח שיצאו משימוש, פקק , גומית שיער, כוס מפלסטיק.... הילדים התבקשו לעצב את הפנים שלהם מהחפצים שהבאתי בהשראת חנוך פיבן אך, לבחירת החפצים צריכה להיות משמעות: משהו שהם אוהבים, לא אוהבים במיוחד או מזכיר להם חוויה משמעותית. למשל: ילד שאוהב לצייר יכול לבחור מכחול כפה וילדה שאוהבת לשחק משחקי קופסה יכולה לבחור קובייה כאף. דוגמה לתוצר: כשהילדים מסיימים לעצב את הפנים, כל אחד מציג את התוצר