"המדליק נר מנר -זה דולק וזה אינו חסר"

נקודות האור שבי

בחג חנוכה, חג העוסק באור, אני אוהבת לעסוק בנקודות אור שנמצאות בכל אחד ואחת.
ישנם אנשים המזהים בקלות נקודות אור באחר וכאלו שתמיד מוצאים באחר את נקודות החושך.
ישנם אנשים אשר נקודות האור שבהם נראות ממרחקים וישנם אנשים, שצריך להתאמץ כדי לראות אחת בודדת.
אך החוכמה היא, למצוא בכל אחד את הטוב שבו, גם אם לעיתים קצת קשה.

כשלמדתי בסמינר, שמעתי סיפור חביב שאני לוקחת אותו איתי הלאה, במיוחד בעבודה עם ילדים:
הסיפור מתאר איך כל אחד מאיתנו נולד עם שקית ריקה בחזה והמטרה של השקית הזו להיות מלאה בחוויות טובות, משמחות, מעצימות כדי שנגיע לגיל בגרות, גיל שבו נצטרך להתמודד עם "החיים האמיתיים": ללכת לראיון עבודה, להציע נישואים לבת הזוג, לגשת לבחינה... יהיו לנו שם - בשקית, מספיק חוויות מחזקות כדי שלא נפחד לנסות. שלא נפחד מכישלון ואם הכישלון יגיע, אין מה לעשות -הוא מגיע לעיתים, הוא לא יהרוס אותנו, כי השקית הריקה שנולדנו איתה, כבר מלאה! מלאה בשלל זכרונות טובים, שנוכל להתרפק עליהם ולזכור שבמקרה הספציפי הזה נכשלנו, אך זהו כישלון נקודתי.
לאחרונה נחשפתי להרצאה המתארת בדיוק את "סיפור השקית" רק עם אסימוני משחק. מי מכם שמתחבר להימורים יותר משקיות רקות יכול לצפות בסרטון. מעביר את המסר באותה המידה.

זאת אחת המטרות העיקריות שלי עם ילדים - מילוי השקית או לחלק אסימוני משחק בשפע. איך שתבחרו לקרוא לזה.

בחג החנוכה אני מלמדת את הילדים את הפתגם המוכר: "המדליק נר מנר - זה דולק וזה אינו חסר" (במדבר רבה י"ג)
אני מדגימה לילדים כיצד נר דולק יכול להדליק נר כבוי במגע אחד חטוף ומבלי שיחסר לו דבר לאחר ההדלקה,
נהפוכו: ברגע ההדלקה השלהבת גדלה.
אנחנו חושבים כיצד זה יכול לבוא לידי ביטוי בחיינו. לרוב הם נותנים דוגמאות של נתינת מחמאה ואנחנו בודקים האם קורה לנו משהו רע כאשר אנחנו מחמיאים למישהו.
לא רק שלא קורה לנו דבר, אלא כמו השלהבת, ברגע נתינת המחמאה, ליבנו גדל.

ואז אנו ניגשים למלאכת המחמאות.
בכיתות הגבוהות אני מניחה כל בוקר 2-3 דפים, כאשר על כל דף כתוב שם של אחד הילדים מהכיתה. הילדים מתבקשים לכתוב על כל דף: מחמאה, מעשה חיובי שאני זוכר הקשור לאותו ילד, איור קטן וחביב. כך שהדף של הילד מתמלא עד סוף היום במחמאות ומילים חמות.
את הדפים אני אוספת, מניילנת ומוסיפה לכל אחד שלהבת בקצה ומחלקת לפני היציאה לחופשת חנוכה.
בכיתות הנמוכות שבהן הילדים עוד לא יודעים לכתוב, אני מעמידה את הילדים מול הכיתה, עם הגב ללוח. הילדים מחלקים מחמאות ואני כותבת סביב הילד. (הקפדתי לכתוב לכולם 8 מחמאות וללא ליטוש - אני אוהבת לכתוב את מה שהילדים אומרים מבלי לסגנן, כדי שישאר אותנטי וילדי)
הפרויקט לוקח כשבועיים, מאחר ומעייף לחלק לכולם מחמאות ביום אחד.
מצורפת דוגמה של נר שעשיתי השנה:

הקיר עם הנרות של הילדים שימש כתפאורה במסיבה. בסיומה כל ילד לקח את הנר שלו.

בנוסף, אצלנו מקובל בבית הספר לחלק לילדים שי קטן לחג. אני לא מתחברת לדברים קנוים שנזרקים דקה וחצי אחרי קבלתם. השנה הכנתי עם הילדים עוגיות בצורות של מאפייני החג (סביבון, נר ,חנוכיה וכו...) וכל ילד קיבל שקית קטנה עם העוגיות שהכין, קצת מטבעות שוקולד (כי בלי המטבעות זה לא חג חנוכה אמיתי!) קשור בסרט עם ברכה קטנה...

אז שיהיה לכולנו חג אורים שמח!

ושנדע לזהות את נקודות האור שבאחר,

גם אם הוא שונה מאיתנו.

הרי השנה היא בסימן "האחר הוא אני" לא?!

---------------------------------------------------------------------------------------------

ניתן למצוא אותי גם בפייסבוק Naama Meiri Makov